סייף לגינון - הנדסאי אריכלות נוף
Radio כפר ג'וליס

כניסה

ads

 

 

 

סקר

בהנחה שיש כסף וזמן לטפל רק בפרוייקט אחד, מה הפרוייקט הכי חשוב שעל ראש המועצה לעשות כעת?:

תמונה אקראית מהגלריה

אתרים לכפר ג'וליס

 

 

 

פרסום

מעמדם המוניציפאלי של הכפרים הדרוזים - כתבה מעניינת


מאת: נבואני אדי
צפיות: 1558
בתאריך: 08/02/2009
שתף |

ממוצע: 4.8 (4 דירוגים)

 

 

מאפייני היישובים במגזר הדרוזי

רובה המוחץ של האוכלוסייה הדרוזית (98%) בישראל מתגורר ב-21 כפרים.
בדרך כלל מאוגד כל כפר דרוזי תחת רשות מקומית עצמאית, אולם במהלך השנים אוחדו חלק מהכפרים לכדי רשות מקומית גדולה אחת, וכיום נאמד מספר היישובים, בהם מתגורר המגזר הדרוזי, על 18.

שני ישובים מתוכם הם ערים: שפרעם (בה הדרוזים הם מיעוט) ועיר הכרמל (העיר הדרוזית הראשונה, בה מהווה המגזר הדרוזי רוב של למעלה מ-88% מהתושבים), המאגדת את הכפרים עוספיא ודלית אל כרמל.

יישוב אחד- הכפר עין אל אסד - שייך למועצה אזורית מרום הגליל, כלומר אינו מנוהל על ידי מועצה מקומית משלו.

שאר היישובים (15 במספר) מנוהלים כל אחד על ידי מועצה מקומית עצמאית.
שתיים מ-15 המועצות המקומיות הדרוזיות מאגדות בתוכן שני כפרים כל אחת: מועצה מקומית יאנוח-ג'ת ומועצה מקומית כסרא-סמיע. בעבר היו ארבעת הכפרים הללו )יאנוח, ג'ת, סמיע וכסרא) מאוגדים תחת מועצה אזורית מרכז הגליל אשר הוקמה ב-1968, ואשר הייתה המועצה האזורית הדרוזית היחידה. בשנת 1990 פורקה המועצה האזורית, ויישוביה התפצלו לשתי מועצות מקומיות. בשנת 2003 אוחדה המועצה המקומית יאנוח-ג'ת עם שכנותיה, ג'וליס, אבו סנאן וירכא לרשות מקומית אחת - גיי"א, וזאת במסגרת תוכנית החירום הכלכלית של 2003. תושבי חמשת הכפרים התנגדו לאיחוד ופעלו לסיכולו. כעבור כשנה בוטל האיחוד, ויאנוח-ג'ת חזר להיות מועצה מקומית עצמאית, כמו גם שלוש המועצות המקומיות האחרות.

 

 

זהות תדמית ומעמד היישובים בעדה

לכל אחד מהיישובים הדרוזיים ישנה תדמית מיוחדת בקרב בני היישוב ובקרב אנשי היישובים הדרוזים האחרים.
תושבי עיר הכרמל (עוספיא ודלית אל כרמל) מחשיבים את עצמם כ"מודרניים" ו"מפותחים" יותר מהכפרים האחרים בשל קרבתם למטרופולין החיפאי. מאידך, רבים מתושבי הגליל רואים בתושבי הכרמל כמי שהתדרדרו מבחינה מוסרית-עדתית, ונטשו את הדת והמסורת (בשל היטמעותם בחברה היהודית).

ג'וליס נחשב בעיני רבים לכפר המבטא את המסורת הדרוזית ואת מקור המנהיגות הדתית, בשל העובדה ששיח' אמין טריף ז"ל התגורר בו (היום מתגורר ביישוב, מחליפו, שיח מואפק טריף).

ירכא נחשב בעיני רבים לכפר שתושביו חמי מזג. בקרב הדרוזים רווחת הטענה כי מריבות פורצות שם בתדירות גבוהה, וגולשות לא פעם לאלימות פיזית. באחת ממערכות הבחירות המוניציפאליות שנערכו ביישוב לפני מספר שנים, הגיעו הדברים לכדי ירי של ממש, ואולי מכאן הדימוי שהודבק לו.

בית ג'ן הוא יישוב המזוהה ביותר עם צה"ל בשל העובדה שמספר החללים הדרוזים מבני היישוב הוא הגדול ביותר במגזר, הן בהשוואה למספר החללים בכפרים אחרים והן באופן יחסי למספר התושבים ביישוב. עובדה זו גם מקנה לו יוקרה בקרב בני העדה, שכן ההקרבה והעשייה למען הכלל נחשבים לערך חשוב במיוחד בעדה הדרוזית.

 

 

המיקום הגיאוגרפי של הכפרים הדרוזיים

מיקומם של הכפרים הדרוזיים הוכתב מבחינה היסטורית ממצבור גורמים:

 

קרבה למקורות מים

בכל היישובים הדרוזים קיימים מעיינות ונביעות.

 

קרבה לשטחי חקלאות ומרעה

המרעה והחקלאות היו במשך השנים מקור הפרנסה העיקרי של הדרוזים. מרבית שטחי המרעה והחקלאות היו בעמקים, בוואדיות ובמדרונות ההרים. מסיבה זו הקימו הדרוזים את יישוביהם במעלה ההר מעל האזורים החקלאיים.

 

קבר שייח' או מקום קדוש

במרבית היישובים הדרוזים (או בסמוך אליהם) קיימים מקומות קדושים לעדה, כגון קבר של שיח או נביא, אשר מרכזים סביבם מורשת דרוזית.

 

אזור הררי ומרוחק מדרכי גישה עיקריות

היישובים הדרוזים (גם בלבנון) ממוקמים ברובם על פסגות ההרים. הסיבות ההיסטוריות לכך נעוצות בתקופת הפצת הדת, כאשר הממלכה הפאטמית התרחבה על חשבון הבאסים, והדרוזים היו חייבים לברוח ולהסתתר מפני המוסלמים, ובחרו מקומות רחוקים ממרכזי הערים וממרכזי שלטון. מיקום היישוב על פסגת ההר נועדה להקשות על אויבים פוטנציאלים.

 

 

חלוקת הקרקעות והבעלות עליהן

רוב הקרקעות ביישובים הדרוזים הן בבעלות פרטית.
מקובל כי הבנים הזכרים בונים את בתיהם עבור משפחתם על חלקת האדמה שקיבלו מאביהם. כתוצאה מחלוקת אדמות בירושה בין הבנים, מתגוררים אחים ובני משפחה בסמיכות פיזית זה לזה. באופן זה נוצר בעבר מצב, בו שטחים מסוימים מיושבים במלואם על ידי בני אותה חמולה, כלומר, נוצרה רציפות טריטוריאלית חמולתית, הנובעת מכך שבתי אב וחמולות חולשים על חלקות אדמה הגובלות זו בזו (בדרך כלל ללא מובלעות של חמולות אחרות).

עם זאת, לעתים חלקות האדמה של המשפחה נמצאות במיקום מרוחק יותר, ואז בונים היורשים את בתיהם על חלקות אלה. זאת ועוד, מאחר שמקובל לחלק את האדמות בין הבנים באופן שווה, אפשרי מצב שבן מסוים יקבל חלקה רחוקה יותר ובן אחר חלקה קרובה יותר (במקרה שבו החלקות הגובלות בבית האב אינן שוות).

כתוצאה ממיצוי מלוא זכויות הבנייה בחלקות הסתמנה במרוצת השנים חלוקה דמוגרפית בין גלעין הכפר ושוליו, כאשר בגרעין התרכזו המשפחות הוותיקות והמבוגרות, ואילו בשולים המשפחות הפחות וותיקות ומשפחות צעירות.

אבחנה זו (בין הגלעין והשוליים) הולכת ומיטשטשת בשנים האחרונות. בשל המחסור בשטחים לבנייה מעדיפים צעירים רבים להרוס את המבנים הישנים וההיסטוריים של משפחתם (שאינם מתנשאים לגובה) ולבנות במקומם בתים חדשים, בדרך כלל בני מספר קומות (ראו להלן). בדרך זו ממשיכים הצאצאים הצעירים להתגורר בגלעין ולא פונים לבניה בשולי היישוב.

 

 

שינויים היסטוריים במבנה הכפר המסורתי

במרוצת השנים חלו שינויים במבנה הכפר הדרוזי. הכפר התרחב, שוליו גדלו במהירות, הגלעין העתיק התנוון ושיעור גודלו ביחס לכפר כולו קטן. כמו כן, הבתים החדשים נעשו גדולים ומרווחים יותר. שינויים אלה נבעו ממספר סיבות:

* שיפור בתחושת הביטחון של הדרוזים - החשש הביטחוני שגרם לתבנית מכונסת ודחוסה נעלם, ותחושת הביטחון הניעה רבים (בעיקר צעירים) לצאת מהגלעין.
 

* העלייה ברמת החיים, ועמה הרצון להקים בתים מודרניים וגדולים יותר שמופרדים מהמשפחה המורחבת.
 

* הצמיחה הדמוגרפית, שגרמה לצפיפות דיור בבתים המסורתיים.
 

* שינויים בדפוסי הבנייה כתוצאה מתמורות בענף במדינת ישראל.

תהליך ההתרחבות וההתרחקות מהגלעין הואץ מאוד בעשורים האחרונים, וכיום מהווה הגלעין הישן רק חלק קטן מהשטח הבנוי במרבית הכפרים הדרוזיים.

 

דפוסי התפשטות

מבחינה היסטורית, התפשטות הבניה והתרחבות היישובים בהתאם, התרחשו במספר דפוסים:

* במרבית המקרים ההתפשטות הייתה מסביב לכפר מכל עבריו, כאשר כל אחד בונה על חלקת אדמה השייכת לאביו או על חלקת אדמה שרכש מאדם אחר (גלעין הכפר מוקף חלקות אדמה פרטיות הנמצאות בבעלות התושבים). באופן זה החלו להיווצר מעגלים של בתים המקיפים את הגלעין.
* במקצת מהמקרים ההתפשטות לא הקיפה את הגלעין באופן סימטרי מכל כיווניו. בחלק מעבריו של הכפר בוצעה בנייה מאסיבית יותר מאשר בעבריו האחרים. הסיבה לכך קשורה למיקום חלקות האדמה שבבעלות המשפחות. התפשטות זו למספר בודד של כיוונים מהגלעין החוצה שיוותה לכפר צורה גיאומטרית של כוכב, שבמרכזו הגלעין וממנו יוצאות מספר "קרניים") רצף של מספר בתים).
* דפוס אחר היה ההתפשטות לאורך כביש הגישה המרכזי לכפר. מי שבחר לבנות את ביתו במיקום זה, עשה זאת מסיבות כלכליות. לרוב היו אלה אנשים שברשותם עסק מסחרי, שאותו רצו למקם על הכביש על מנת "לתפוס" לקוחות בדרכם אל הכפר וממנו.
* בשנים האחרונות בשל התגברות מצוקת הקרקעות, נעשית ההתפשטות יותר ויותר ספונטאנית, ללא מאפיין מיוחד, על בסיס שטח פנוי. בחלק לא מבוטל מהיישובים הדרוזים מתרחבת הבניה החדשה גם לעבר שטחים חקלאיים, הנמצאים במורדות ההרים (כגון מטעי הזיתים). חלק ממנה הינו בנייה בלתי חוקית.

כתוצאה מההתרחבות מתחיל להיווצר רצף של שטח בנוי בין הישובים הדרוזים הסמוכים זה לזה.

 

היווצרות שכונות חדשות מחוץ לגלעין

היציאה מהגלעין לעברו החיצוני של הכפר יצרה שכונות חדשות שהיו שונות במבנה שלהן ובחזותן החיצונית בהשוואה לשכונות הישנות שבגלעין. השכונות החדשות התאפיינו בבית אחד על כל "מגרש" כאשר בכל בית מתגוררת בדרך כלל משפחה גרעינית אחת. זאת, בניגוד לשכונות שבגלעין, בו נבנו מספר בתים על כל מגרש ובכל בית התגוררה משפחה מורחבת, ובה בני מספר דורות, ולא רק המשפחה הגרעינית. עם זאת חשוב לציין כי לאחר שמוצתה הבניה מחוץ לגלעין החל תהליך של הריסת הבתים הישנים בגלעין ובנייה לגובה בתוך הגלעין.

בניגוד לשכונות הישנות והדחוסות בגלעין, בשכונות החדשות נשמרו מרווחים בין הבניינים. יש לציין כי מרווחים אלה נדרשים על ידי חוקי התכנון והבנייה, לאמור: כל בניין מחויב ברווח של 3 מטרים מגבול החלקה, שעליה הוא בנוי, באופן ששני בניינים חייבים להיות מרוחקים זה מזה לפחות ב-6 מטרים. השמירה על המרווחים מבדילה את הכפר הדרוזי מהכפר הערבי, שבו במקרים רבים אין מקפידים על המרווחים מתוך רצון לנצל את מלוא אפשרויות הבניה על הקרקע ותוך הסכמה שבשתיקה של כל השכנים, הנהנים מניצולה המלא של הקרקע.

הדרכים בשכונות החדשות סלולות ורחבות. ובתוכן הוקצו שטחים לצרכי גינות נוי וגני משחקים לילדים. גם הגדרות בשכונת החדשות נמוכות יותר מאלו שבגלעין הישן.

במרבית הכפרים נבנות שכונות לחיילים משוחררים (ראו בהמשך), שנקראות בשם זה. בשכונות אלה מחולקים שטחי האדמה לחלקות בנות חצי דונם כל אחת, והן נמכרות לצעירים ששירתו בצבא.

כתוצאה מכך נסדק הדפוס הטריטוריאלי החמולתי שהיה נהוג בגלעין הישן, שכן החלקות בשכונות אלה אינן פרטיות אלא נרכשות מהמדינה.

 

שינויים במבנה הגלעין הישן

השינויים במבנה הכפר הדרוזי לא הצטמצמו אך ורק להתפתחות השכונות שבשולי הכפר. גם בגלעין התרחשו שינויים שנבעו מהעלייה בסטנדרט המגורים ומהמחסור ההולך וגובר בקרקעות זמינות לבנייה.
חרף ערכם ההיסטורי, האסתטי והתיירותי, נהרסו מבני אבן עתיקים רבים, ובמקום נבנו מבנים חדשים לצרכי מגורים. בדרך כלל היו אלה מבנים של שלוש קומות, אשר יועדו למגורים של מספר דורות במשפחה.

פה ושם שמרו על הבתים הישנים והסתפקו בתוספות חדשות. ישנם מקומות שבהם גם הורחבו הסמטאות ההיסטוריות על מנת לאפשר מעבר נוח יותר של כלי רכב. במסגרת הרחבת הכבישים עיגלו והקהו פניות חדות וזוויתיות של בתים עתיקים. כבישי האספלט תפסו את מקומם של הסמטאות המרוצפות באבן, וגדרות האבן והטיט הוחלפו בגדרות בטון ובלוקים. באופן זה הולכת ומטשטשת ההבחנה בין הגלעין והשולים של הכפר, ונעלמות שכיות חמדה ארכיטקטוניות שהזכירו נשכחות.

 

מאפיינים חזותיים של הכפר הדרוזי היום

למתבונן מרחוק נראה הכפר הדרוזי כיישוב המשתלב בקווי הנוף באופן הרמוני ואיננו חורג מהמבנה הטבעי של השטח ההררי.
הבניה הנמוכה (עד שתי קומות) שומרת על מתאר ההר. עם זאת, בשנים האחרונות הולכים ומתרבים בתים בני מספר קומות, ששוברים את המראה ההרמוני המסורתי ויש רבים המבכים את התמורה הזאת.

הקרבה הגדולה בין הבתים יוצרת מראה של דבוקה אחת. הדחיסות נבעה מסיבות היסטוריות הקשורות במצב הביטחוני. הבתים נבנו בצמידות זה לזה וביניהם נפתחו פתחי מילוט, שבאמצעותם היו מבריחים את ה"מבוקשים" (בדרך כלל צעירים שנדרשו להתגייס). סיבה אחרת לקרבה בין הבתים היא ניצול הקרקע (שברובה פרטית) למגורים תוך הקצאת שטח מינימאלי לצורך בנית כבישים ודרכים. יש לזכור כי בעבר היה מספר כלי הרכב בכפרים נמוך ולרוב היו אלה בהמות משא.

הכפר הדרוזי, כמו הערבי, מאופיין בבתים פרטיים הפרוסים באופן לא סימטרי על שיפולי ההר. המבנה המגובב נובע מבניה פרטית של תושב לפי טעמו האישי ומהעובדה שהבתים נבנו בתקופות שונות. חוסר הסימטריות הזה, והבניה על פי הצרכים ועל פי תווי הנוף (בדומה לבניית הטרסות על פי קווי הגובה) יוצרים מראה טבעי, השונה מהמראה המלאכותי של רוב היישובים היהודיים החדשים.

הטבעיות מושגת בין השאר בשל העבודה שנמנעים מ'פציעת' הנוף על ידי חציבת כבישים רחבים וגילוח מאסיבי של סלעים (רוב הכבישים צרים ומתפתלים בין הבתים במעלה ההר ובמורדו).

צבעם של רוב הבתים הוא בהיר ולרובם אין גגות אדומים הבולטים למרחוק. עם זאת, לאחרונה מאמצים הדרוזים דפוסי בניה ואסתטיקה, המקובלים באוכלוסיה היהודית, והדבר גורם בין השאר לעליה במספר גגות הרעפים האדומים (בעיקר באזורי המרפסות, על מנת לשמור את מבנה הגג המרכזי שטוח לצרכי בנייה עתידית). גם צבעם של קירות הבתים משתנה וכיום מקובל להשתמש בשליכט צבעוני שמקנה לכפר חזות צבעונית.

ריכוז הבתים באזור ההררי וניצול השטחים המישוריים לצרכי חקלאות ומרעה, משווה לכפר הדרוזי אופי הררי-כפרי-מסורתי.
לכל אלה יש להוסיף את שכונות "חיילים משוחררים" המרוחקות מהגלעין ואשר בתיהן נמצאים בשלבי בניה שונים. שכונות אלה משוות לכפר הדרוזי מימד נוסף ייחודי (ראו להלן).

 

השכונות

 

חלוקה לשכונות

בשל הבעלות הפרטית על האדמות בכפר הסתמנה במשך השנים חלוקה ברורה לשכונות על פי השתייכות חמולתית. משפחות מאותה חמולה גרו זו ליד זו מאחר והקרקעות שברשותם גבלו אחת בשנייה. באופן זה נוצר רצף טריטוריאלי הומוגני של אדמות בבעלות חמולה אחת. הכפר מחולק למעשה לטריטוריות חמולתיות עם גבולות שאמנם לא מסומנים אבל ברורים לכל.

יש לציין כי השכונה מהווה עבור הילדים את גבול השטח בו הם רשאים להתרועע ולשחק במהלך שעות הפנאי שלהם. אין זה מקובל לשחק בשכונות אחרות.

השכונות החדשות בשולי היישוב אינן מתאפיינות בהומוגניות חמולתית, כלומר תושביהן שייכים לחמולות שונות. מקצת מהקרקעות הן קרקעות שנרכשו מהמדינה (למשל שכונות חיילים משוחררים) או מאנשים פרטיים ולא הועברו בירושה לבן המשפחה. גם קרקעות המועברות בירושה לא תמיד גובלות זו בזו. מקצת מהבתים בפאתי היישוב נבנו על שטחים ציבוריים ללא רישיון לאחר שבעליהם השתלטו על הקרקע באופן בלתי חוקי.

 

שכונות חיילים משוחררים

כאמור, חלק מהשכונות בשולי הכפר הן שכונות שנבנו על קרקעות מדינה ומיועדות לחיילים משוחררים. שכונות אלה קיימות כמעט בכל היישובים הדרוזים, והן מבדילות את הכפר הדרוזי ומהכפרים הערביים, בהם מרבית הצעירים אינם משרתים בצבא.

שכונות אלה נבנו על אדמות מדינה, מסוג מירי ו-"מוואת". אדמות אלה כוללות מדרונות תלולים ושטחי טרשים ונמצאות בחלקו החיצוני של היישוב, הרחק מהגלעין, לפעמיםמחוץ לתחום המתאר (תחום התוכנית שאושרה לבנייה), ולפעמים אף מחוץ לתחומי היישוב.

שכונות אלה נבנו על פי תכנון מוקדם, ועל כן הן נהנותמתשתית שהוכנה מראש, ממערך כבישים רחב מודרני ומתוכנן, ומטיפוח סביבתי של מינהל מקרקעי ישראל.

ביישובים שונים נמצאות שכונות אלה בשלבי בנייה שונים: בשלבי תכנון, בשלבי הכנת התשתיות, בשלבי בניה, בשלבי אכלוס וכיוצא באלה.

הבתים נבנים על חלקות של כחצי דונם, המוענקות לזכאים במחיר הנמוך בכ-40% מהמקובל במינהל מקרקעי ישראל. הבית נבנה בדרך כלל על עמודים על מנת להתמודד עם המבנה הטופוגרפי של השכונה. שטח הבתים נע בין 100- 200 מ"ר, והם מתנשאים לגובה של עד שתי קומות. נכון לעכשיו לא מתירות רשויות התכנון בניה לגובה רב מזה, אך ייתכן כי בעתיד הן תאפשרנה תוספות בניה נוספות לגובה.
מבנה הבית בדרך כלל מלבני, ועיצובו הדור ומזכיר את השכונות היהודיות של "בנה ביתך".

הזכאים לבנות בשכונות החיילים המשוחררים הם זוגות צעירים (נשואים), שאין ברשותם קרקע פרטית לבנייה (כלומר הוריהם לא הורישו להם קרקע לבנייה), ושאחד מהם משוחרר צה"ל.

המשפחות המתגוררות בשכונות אלה הן צעירות יותר בהשוואה למשפחות בגלעין, ובמקרים רבים נמנות על השכבות המשכילות. הדבר נובע מהגיל הצעיר, שכן שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה בקרב הצעירים הדרוזים גבוה מזה של המבוגרים.

חשוב לציין כי בניגוד לתהליך היציאה מהגלעין במגזר הערבי, שהתאפיין בעיקרו בבנייה על אדמות פרטיות בשולי היישוב, ורק מקצתו התרחש בשכונות של מינהל מקרקעי ישראל, הרי בקרב המגזר הדרוזי רכישת קרקעות לבנייה בשכונות חיילים משוחררים נפוצה.

יתרה מכך, בעוד שבמגזר הערבי רואים ברכישת דירות באזורים של מינהל מקרקעי ישראל "ברירת מחדל" לא רצויה, בהשוואה לרכישת דירות בתוך הגלעין, הרי שהדרוזים אינם רואים ברכישת קרקעות מהמדינה דבר פחות ערך מרכישת אדמות פרטיות. מטבע הדברים רכישת קרקעות כשלעצמה היא ברירת המחדל של מי שאין ברשות משפחתו קרקע פרטית לבניה.

כתוצאה מכך, תנופת הבנייה על אדמות מדינה בשולי הכפר גדולה וניכרת יותר ביישובי המגזר הדרוזי בהשוואה למגזר הערבי.

 

הירארכיה בין השכונות

ביישובים הדרוזים לא קיימת הירארכיה בין השכונות. השיקול לבחירת מקום המגורים בתוך היישוב איננו שיקול תועלתני (מחיר, נוף וכו') אלא בעיקר שיקול משפחתי (מגורים בקרבת המשפחה בחלקת האדמה שעברה בירושה). מטעם זה אין כל קשר בין מיקום חלקת המגורים של המשפחה ליוקרתה בעדה ובכפר.

 

שמות השכונות

לכל שכונה ושכונה ביישוב יש שם. שמות השכונות אינם רשמיים והם במקורם מקומיים-מסורתיים, כלומר שגורים בפי התושבים מקדמא דנא, למשל:

שכונות בכפר גת (قرية جث): חארת דרומה (حارة دارومه), ובתרגום לעברית: שכונה דרומית; אלחארה אלע'רביה (حارة الغربيه), ובתרגום לעברית: שכונה מערבית, חארת אל מידאן (حارة الميدان) - מידן הוא מקום המשמש למרוצי סוסים.

שכונות בכפר אבו סנאן (قرية ابو سنان): חארת אל מנזול (حارة المنزول) - לשם זה אין משמעות מיוחדת; חארת אל קראג (حارة الكراج), ובתרגום לעברית: שכונת המוסכים, חארת כרם אל רוג'מה (حارة كرم الرجمه), ובתרגום לעברית: ערימת האבנים, חארת אל ח'רוב ( حارة الخروب) ובתרגום לעברית: שכונת עץ החרוב.

שכונות בכפר ירכא (قرية يركا): חארת אל רוע'ב (حارة الرغب), שם שחסר משמעות מיוחדת; חארת אל ברכה (حارة البركه) ובתרגום לעברית: שכונת הבריכה; אל חארה אל שרקיה (حارة الشرقيه), ובתרגום לעברית: השכונה המזרחית; אל חארה אלע'רביה (حارة الغربيه), ובתרגום לעברית: השכונה המערבית.

שכונות בכפר בית ג'ן (قريه بيت جن): חארת אל זאבוד (حارة الزبود) - שם שאין לו משמעות מיוחדת; חארת אל דואר (حارة الدوار) שכונת הכיכר.

שכונות בכפר מג'אר (قريه المغار): חארת ראס אלח'אבה (حارة راس الخابه) - ח'אבה הוא כד ענק לאחסון שמן, ותרגום שם השכונה הוא שכונת ראש כד השמן; חארת אל מנצורה ( حارة المنصوره) שכונת המְנָצַחַת, חארת אל פח'ארה (حارة الفاخره (ובתרגום לעברית: שכונת הכד; חארת אל סבר (حارة الصبر), ובתרגום לעברית: שכונת הסברס.

 

מבנה וחזות הרחובות

רוב הרחובות ביישובים הדרוזים הם עתיקים בני נתיב אחד צר, ונעדרי מדרכות.
רבים כוללים פניות חדות, ותנועת הרכבים בהם קשה (הדבר מחייב קוד של אדיבות בין הנהגים והולכי הרגל(.
אפשרויות הרחבת הכבישים מוגבלות, הן משום שהדבר כרוך בהריסת בתים פרטיים רבים והן משום שהדבר מצריך הפקעת קרקעות (כאמור, רוב הקרקעות ביישובים הדרוזים הם בבעלות פרטית ומרבית הדרוזים אינם מוכנים למכור את הקרקע שבבעלותם בכלל ולמטרות ציבוריות בפרט(.

יש לציין כי בשנים הראשונות למדינה התנהלה הבנייה בכפרים הדרוזיים באיטיות יחסית וללא תכנון, כאשר כל אחד בנה את ביתו בהתאם לצרכיו ומבלי להביא בחשבון צרכים ציבוריים, כגון מעבר כלי רכב. כמות כלי הרכב ביישוב הייתה קטנה, ובעיקר היו אלה בהמות משא.

חיי היומיום התנהלו במסגרת החמולתית, והתושבים נהגו לשהות אך ורק בתחום מגורי החמולה ובשטחי המרעה והחקלאות.
דרכי המעבר הותאמו לדפוס חיים זה. כתוצאה מכך ניתן היה להבחין בשלושה סוגי דרכים:

* סמטאות, שחיברו בין החצרות.
* רחובות שחיברו בין אזורי חמולות שונות.
* דרכי עפר, שחיברו את החלק המיושב של הכפר לשדות.

לאחר מלחמת ששת הימים צברה הבנייה ביישובים הדרוזים תאוצה משמעותית. כיום יש תכניות מתאר מאושרות למרבית הכפרים, אולם במקרים רבים אין הבניה מתבצעת בהתאם לחוק התכנון והבנייה והדבר יוצר קונפליקטים רבים בין המועצות המקומיות לרשויות המדינה.

בשנים האחרונות נסללו רחובותרחבים יותר עם כבישים דו-מסלולים ודו-נתיבים, בעיקר ברחובות הראשיים ובשכונות החדשות, הנבנות על קרקעות ציבוריות. בכבישים אלה נבנו גם) מעגלי תנועה כיכרות) מטופחים. גם בגלעין הישן של הכפר נעשים ניסיונות לשפר את דרכי הגישה, לעגל פניות חדות ולאפשר מעבר נוח יותר של כלי רכב.

לצד הצורך בקדמה ובפיתוח כבישים ותשתיות מודרניים, מסתמנת בשנים האחרונות מגמה של חזרה לעבר, המתבטאת, למשל, בחציבה מלאכותית בהר, בבנייה של טראסות מלאכותיות ועיצובן בסגנון עתיק, ובבניית קירות מלאכותיים הדומים לשרידים של קירות עתיקים.

 

שמות הרחובות

הרחובות בישובים הדרוזים אינם נושאים שמות אלא מספרים בלבד. דואר, למשל, נשלח לרחוב מס' 12 בית מס' 12 (לרוב הבתים יש שילוט של מספר הבית(.

לכל מועצה יש ועדת שמות אולם הניסיונות להעניק שמות לרחובות עולה בדרך כלל בתוהו בשל חוסר הסכמה. בחלק מהיישובים ניתן למצוא רחוב הנושא אתשמו של סולטאן באשא אל-אטרש, מנהיג המרד נגד הצרפתים בסוריה. דמותו נמצאת בקונצנזוס ובכמעט בכל כפר נבנית כיכר שמו, ובה פסל של לוחם רכוב על סוס עם חרב המונפת בידו.
בדלית אל כרמל, למשל, לא הצליחה ועדת השמות להגיע להסכמה אפילו על קריאת כיכר על שמו של אל אטרש.

 

שלטים ותאורה ברחובות

ביישובים הדרוזים קיים שילוט רחוב המכוון את עוברי הדרך לשכונות, לאתרים היסטוריים ודתיים ולמוסדות ציבוריים. בניגוד ליישובים הערביים, ביישובים הדרוזים קיימת ציפייה לאורחים מחוץ למגזר (בעיקר יהודים אך גם ערבים) ועל כן מקפידים לשלט את האזור. הדרוזים מתערים באוכלוסייה היהודית, נוהגים לארח את חבריהם היהודיים ובמקצת מהיישובים הדרוזים מפותחת תיירות פנים ענפה (מסעדות דרוזיות, שווקים, מרכזי מסחר, אתרים קדושים (ו (אף חדרי אירוח.

שלטי פרסומת מסחריים נפוצים ביישובים הדרוזים. בין היתר ניתן לראות שלטי ענק של חברת 'עבודי', המוצבים בדרך כלל ברחוב המרכזי בכניסה לכפר. כיום נפוצים גם מסכי חוצות אלקטרוניים ענקיים, המפרסמים בתי עסק.
פרסומות פיראטיות (מודעות נייר, שלטי פלריג, שמשוניות וכו') פזורות על גבי עמודי חשמל וטלפון.

ברוב הרחובות מותקנת בדרך כלל תאורה הנמצאת באחריות המועצה המקומית. עמודי התאורה דקורטיביים (בדרך כלל צבועים בירוק) ונמצאים בעיקר בכבישים הראשיים ובשכונות החדשות. עם זאת גם בסמטאות הישנות קיימתתאורה ציבורית.
עמודי התאורה בדרכים וברחובות הראשיים משמשים מדי פעם לתליית שלטי פרסום (כגון שלטים עגולים המוצבים על גבי העמודים) ולפעמים גם שלטי פרסום פיראטיים של בעלי עסקים מסחריים.

 

מרחק בין הבתים

בעבר נבנו הבתים בצפיפות רבה. כאמור לעיל, ההסבר ההיסטורי לבניה הצפופה הוא הצורך במגננה מפני אויבים פוטנציאלים וחורשי רע. זאת גם הסיבה לכך שבעבר היה מקובל לפתוח פתח בקירות המשותפים בין הבתים הסמוכים. הם נועדו להזהיר זה את זה מפני השלטונות העות'מאניים, שבאו לחפש אדם מסוים, או מפני שודדים, כמו גם להבריח צעירים שלא רצו להתגייס. יש לציין כי גם המבנה הצר והמעוקל של הרחובות נבע מבחינה היסטורית מאותם שיקולים ביטחוניים. חיי החמולה התנהלו במתחם החמולתי שכלל את הבתים (בהם התגוררו המשפחות המורחבות) ואת הרחבות שביניהם, ששימשו בלילות להלנת הבהמות הגדולות (למשל פרות) שלא הוכנסו לבתים.

כיום הבתים עדיין קרובים זה לזה (בהשוואה לבתים במגזר היהודי) אך המרחק ביניהם גדול יותר בהשוואה לעבר, בשל החוק המחייב מרחק מינימאלי בין כל בית. עם זאת, גלעין הכפר ברוב היישובים נותר צפוף והוא יוצר חזות של מבוך.

כיום מקפידים הדרוזים לבנות את בתיהם במרווח של 6 מטרים לפחות כמתחייב בחוק. ההקפדה על המרחק בין הבתים מבדילה את היישובים הדרוזיים מהיישובים הערביים, שבהם מקובל לנצל את מלוא שטח הקרקע לבנייה ולהעלים עין מחריגה אשר גורמת לקרבה יתרה בין בתים ואף להצמדתם.

 

תחזוקה ופיתוח

במרבית הישובים הדרוזים נעשות עבודת גינון על ידי המועצה המקומית ברחובות המרכזיים. בשנים האחרונות אפשר למצוא יותר ויותר מדשאות ציבוריות. השכונות החדשות נבנות בחלקן על קרקעות ציבוריות, שבהן יש תכנון מוקדם של הרשויות, שבמסגרתו מוקצים שטחים לצרכי גינות נוי וגני משחקים.

בשכונות הישנות כמעט ואין שטחים ציבוריים, שכן כל חלקה שייכת לאדם מסוים, ועל כן שאלת האחריות על טיפוח הנוי במקום אינה ברורה. כל אחד דואג לניקיון הטריטוריה הפרטית שלו, ואין זה נהוג כי אדם מסוים ייטול אחריות על ניקיון השטחים "הציבוריים" (כגון שבילים וסמטאות). המועצה אחראית לניקיון הרחובות. עם זאת, קיימת מודעות לנושאי הניקיון. אם אדם זורק אשפה במקום ציבורי לרוב יעירו לו ולא ירפו עד שיפסיק ו/או ירים את מה שהשליך.

 

חיבור לתשתיות

לכל היישובים הדרוזיים קיימות תוכניות מתאר. למעט מי שבונה את ביתו בבניה בלתי חוקית, מרבית הדרוזים נהנים מתשתיות מודרניות כמו: חיבור לרשתות מים זורמים (אשר החליפו את המקורות המסורתיים - המעיין, הבריכה והבאר), רשתות ביוב לסילוק השפכים (אשר החליפו את בורות הספיגה הישנים), חיבור לרשת החשמל הארצית וחיבור לרשת הטלפון.
כתוצאה מכך ניתן להבחין בעמודי מתח גבוה ובעמודי תאורה, בפתחי ביוב לניקוז מים וכיו"ב.

גם רשתות הכבלים והלוויין הניחו את התשתיות הדרושות לקליטת שידוריהן, ובמרבית הבתים הדרוזים ניתן להבחין באנטנות ובצלחות לווין על הגגות. במקצת מהכפרים ניתן להבחין בכבלים פיראטיים בין הבתים, שבאמצעותם משדרות תחנות טלוויזיה מקומיות לתושבי היישוב.

 

כיכר ע"ש באשא אל אטרש

אחד המאפיינים החזותיים הבולטים והייחודיים כמעט בכל הכפרים הדרוזים הוא כיכר הנושאת את שמו של סולטאן באשא אל-אטרש, מנהיג המרד נגד הצרפתים בסוריה. דמותו של סולטאן באשא אל-אטרש נמצאת בקונצנזוס, ובדרך כלל אין מתעוררת כל התנגדות מצד התושבים לקריאת הכיכר המרכזית על שמו ולעצם בנייתה. עם זאת בדלית אל כרמל, למשל, לא הצליחה ועדת השמות להגיע להסכמה אפילו על קריאת כיכר על שמו של אל אטרש.

לרוב נמצאת הכיכר בכניסה לכפר (לפעמים במקום מרכזי אחר), ועיצובה זהה כמעט לחלוטין בכל היישובים. על הכיכר מוצב פסל של לוחם רכוב על סוס עם חרב מונפת בידו.

 

מוסדות ציבור

 

ח'ילווה (خلوة)

בכל אחד מיישובי המגזר הדרוזי קיימת ח'ילווה) خلوة). הח'ילווה הוא בית התפילה של הדרוזים. פירוש השם ח'ילווה הוא מקום מבודד. על פי המסורת הדרוזית, הח'ילווה צריכה להיות במקום מבודד בתוך הכפר, על מנת שהשיחים המכונסים בה לא יופרעו על ידי רעשים או על ידי גורמים אחרים.

עם גידול האוכלוסייה הדרוזית והתפתחות הבנייה בכפרים, נטמעו הח'ילוות בתוך הכפרים. כיום מיקומן של הח'ילוות בכפרים הדרוזים אינו אחיד ובחלק מהכפרים מוקמות יותר מח'ילווה אחת.

רוב הח'ילוות צמודות לקבר של שיח', לקבר של צדיק או לקבר של מפיץ הדת הדרוזית, למשל קבר שיח' אבו ערוס (مقام سيدنا ابو عروس) בכפר ג'ת. הח'ילוות מעוצבות בפשטות ומקרינות צניעות. התפילה נעשית בישיבה על מזרונים, כשישנה הפרדה בין הגברים לנשים באמצעות מחיצה מבד. התפילה מנוהלת תמיד על ידי הגברים.

 

בית קברות

בכל אחד מיישובי המגזר הדרוזי קיים בית קברות. מבנה בית הקברות הדרוזי מייחד אותו מבתי הקברות המקובלים בדתות האחרות (היהדות, האסלאם והנצרות). בעוד שבדתות האחרות קוברים את המתים מתחת לפני האדמה ועל גבי הקבר מציבים מצבה, המתים הדרוזים נטמנים בתוך ארון אשר מוכנס לתוך תאי בטון הממוקמים מעל פני האדמה.

על גבי הפתחים לא מציינים את שם הנפטר, ואין נוהגים לפקוד את הקבר או לערוך אזכרות. כאשר הנפטר הוא חלל צה"ל, מציב הצבא שלט על פתח הקבר עם פרטי החייל. (אזכרה לחללי צה"ל הדרוזים מתקיימת בבית יד לבנים בעיר הכרמל). בבית ג'ן, הכפר הדרוזי עם מספר חללי צה"ל הגדול ביותר, קיים בית קברות צבאי, המופרד מבית הקברות הרגיל.

לפי הדת הדרוזית, כאשר מתמלאים כל התאים, מותר להוציא מהתאים ארון קבורה ישן )ללא שאריות הגופה) ולהכניס במקומו ארון של נפטר אחר, ובלבד שחלפו לפחות שנתיים מיום הקבורה של המת הראשון.

בעבר, כאשר היו הדרוזים מיעוט נרדף בידי המוסלמים, נהגו חלקים מהם לקבור את קרוביהם שנפטרו מתחת לפני האדמה ולהציב מעל הקבר מצבה, כפי שנהוג בבתי הקברות המוסלמיים. המטרה הייתה להסוות את זהותם הדרוזית של קרובי המשפחה, על מנת להתגונן ממתקפה או פשיטה של גורמים מוסלמיים.

 

בנקים מסחריים

במקצת מהכפרים הדרוזים (אך לא בכולם) קיימים בנקים מסחריים. לעתים התחליף לסניף הבנק הוא בנקט למשיכת מזומנים. בדרך כלל קיים לפחות סניף בנק אחד המשרת מספר יישובים. למשל הבנקים בירכא ובאבו סנאן משמשים גם את תושבי ג'ת, יאנוח וג'וליס. בכפרים גדולים כמו בית ג'ן, דלית אל כרמל ועוספיא קיימים סניפי בנק גדולים.

 

היעדר תחנות משטרה

בכפרים הדרוזים אין תחנות משטרה. שיעורי הפשיעה בתוך היישובים הדרוזים הם נמוכים. כאשר מתעורר סכסוך פנימי בתוך הכפר משתדלים התושבים להסדירו באמצעות מנגנוני פישור פנימיים ולא לערב את המשטרה. בחלק מהכפרים קיים מרכז שיטור קהילתי (מש"ק), שמורכב ממספר קטן של שוטרים (כשניים-שלושה) שלרשותם עומדת ניידת.

 

תחנות דלק

ברוב הכפרים הדרוזיים קיימו. תתחנות דלק. בשל ריחוקם של הכפרים מדרכים ראשיות ובשל תדירות נמוכה של תחבורה ציבורית, נפוץ מאד השימוש ברכבים פרטיים, ומכאן הצורך בתחנות הדלק.

 

שווקים אותנטיים ובתי מסחר

מקצת מהכפרים הדרוזים משמשים מוקד לעליה לרגל של תיירים יהודיים. היהודים נוהגים לטייל ברחובות המרכזיים של הכפרים, לבלות במסעדות המקומיות (בדרך כלל עם כל המשפחה), לרכוש רהיטים וחפצי נוי מעשה יד ופריטי לבוש אתניים. המסחר בשווקים אלה מתנהל בעיקר בשבתות והוא כאמור מיועד בעיקר ללקוחות שאינם דרוזים.

 

מרכזי קניות ובילוי

בשנים האחרונות התפתחה בכפרים הדרוזים תרבות בילוי במרכזי הקניות מרכזים אלה אינם כוללים רק חנויות לממכר סחורות (לבוש אוכל וכו') אלא מתחמים מסחריים לבילוי פנאי, כגון אטרקציות לילדים ולתינוקות, הפעלות חברתיות וכיו"ב. דוגמא לכך ניתן למצוא במרכז המזון, שופיינג סנטר, מיי- בייבי (MY BABY) וקניון כנעאן בכפר ירכא.

 

מרכזי מסחר ותעשייה

במרבית הכפרים הדרוזים מתפתחים עסקים מסחריים שלא במסגרת קניונים ומרכזי קניות, כגון תעשיות רהיטים, מוסכים, מכוני טסט לרכב וכיו"ב. בעלי עסקים אלה מפרסמים את עסקיהם בשלטי חוצות, ולפעמים גם על ידי מימון בניית כיכר בסמוך לבית העסק.

חלקם מקימים את בתי העסק על הכביש הראשי המוליך אל היישוב מתוך מגמה "לתפוס על הדרך" לקוחות העושים את דרכם ליישוב או ממנו. כאמור, זו גם אחת הסיבות להתפשטות הבנייה בכפרים לאורך כביש הגישה הראשי ליישוב.

 

מרכזי ספא, בריכות שחיה וקאנטרי-קלאב

במקצת מהיישובים הדרוזיים ניתן להבחין במרכזי קאנטרי קלאב, הכוללים בתוכם בריכות שחייה ומרכזי ספא וטיפוח הגוף. יש לציין כי בקרב הבוגרים מקובלת הפרדה בין גברים ונשים בעת הרחצה בבריכות.
בקרב הילדים אין הקפדה על ההפרדה, ובמסגרת קייטנות ותנועות נוער מקובל שהמדריכים משני המינים נמצאים יחד עם החניכים בתוך הבריכה. עם זאת חשוב להדגיש כי אין זה מקובל שבחורה דרוזית תלבש בגד ים, ועל כן הכניסה למי הבריכה תתבצע עם בגדים קצרים אך לא חושפניים.

 

מתנסי"ם

בכפרים הדרוזים מפותחים המתנסי"ם וכן קינים של תנועות הנוער הציוניות השונות. במקומות אלה מתנהלת פעילות תרבות ענפה, בחלקה לימודית (כמו חוגי העשרה( ובחלקה אידיאולוגית. ההשתתפות בפעילויות של המתנסי"ם ותנועות הנוער אהובה מאד על בני נוער דרוזים.

 

מרפאות ותחנות לאם ולילד

בכל כפר דרוזי קיימת מרפאה (לפעמים יותר ממרפאה אחת). גם תחנות לאם ולילד קיימות בכל הכפרים.

 

תרבות הרחוב

הרחוב הדרוזי שוקק חיים ואנשים אינם ספונים בבתיהם. לתושבים ישנה בדרך כלל תחושה של בטחון גם בלילות (בשל רמת פשיעה נמוכה) והעדר ניכור.

בעבר לא היה מקובל שנשים תימצאנה ברחובות בשעות הלילה. היום הדבר מקובל יותר, בעיקר בתקופות הקיץ. עם זאת, בנות לא משחקות ברחוב, ובדרך כלל צועדות בו רק כדי להגיע ממקום למקום. כמו כן מקובל כי נשים אינן הולכות ברחוב בגפן אלא בדרך כלל בקבוצה.
לאחרונה נפוץ התחביב של "ג'וגינג" (ספורט הליכה) וניתן להבחין פה ושם בנשים צעירות ההולכות ברחבי הישוב למטרת פיתוח הכושר גופני ושמירת משקל.

הילדים נוהגים לשחק בתוך הכפר ולא נהוג ללכת לכפר אחר. בד"כ גם לא לשכונה אחרת. אין גני משחקים בכפר (רק בחצרות בתי הספר), והילדים משתובבים בעיקר ברחובות.

בדומה למקומות אחרים ומגזרים אחרים, גם בתרבות הילדים במגזר הדרוזי, קיימים הבדלים בין משחקי בנים למשחקי בנות. בנים משחקים בעיקר בכדורגל ובג'ולות, ולאחרונה משחקי המחשב הביתיים דוחקים את משחקי השכונה. בנות יותר עוסקות בעיקר בשיחות, שירה וריקוד (באופן ספונטאני ולאו דווקא ממוסד).

בשנים האחרונות החלה להתפתח בקרב צעירים דרוזים תרבות בילוי במסעדות ובבתי קפה, שבהם קיימים גם משחקי מחשב וסנוקר. גם המתנסי"ם המקומיים מהווים מוקד בילוי פופולרי בקרב צעירים דרוזים, בעיקר בשעות אחר הצהריים.

 

מחברי הערך

שרון הורנשטיין, עוז אלמוג

 

ביבליוגרפיה

 

ספרי עיון ומדע

* חיידר עזיז (עורך), ספר החברה הערבית בישראל: אוכלוסייה, חברה, כלכלה, מכון ון-ליר הקיבוץ המאוחד, 2005.
* אל-חאג' מאג'ד, חינוך בקרב הערבים בישראל: שליטה ושינוי חברתי, 1996.
* פאלח סלמאן, הדרוזים במזרח התיכון, משרד הביטחון- ההוצאה לאור, 2000.
* דנה נסים, הדרוזים: עדה ומסורת, משרד הדתות- המחלקה לענייני דרוזים, ירושלים 1974.
* דנה נסים, הדרוזים, 1998.
* אולמרט יוסף, מיעוטים במזה"ת- יחסי רוב-מיעוט בחברה משתנה, משרד הביטחון- ההוצאה לאור, 1986.
* אולמרט יוסף, מיעוטים במזרח התיכון, משרד הבטחון, 1986.
* וילנאי זאב, המיעוטים בישראל, 1959.
* עזריאלי יהודה, אחווה שעמדה במבחן - הדרוזים במערכות הישוב והמדינה, ההסתדרות הציונית העולמית, 1989.
* רוזנהק זאב, מדיניות השיכון והערבים בישראל 1948 – 1977, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 1996.
* שנל יצחק ופארס אמין, לקראת בנייה רוויה ביישובים הערביים בישראל, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 1996.
* חמאיסי ראסם, לקראת הרחבת תחום השיפוט של יישובים ערביים בישראל, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 2002.
* חמאיסי ראסם, מתכנון מגביל לתכנון מפתח בישובים הערביים בישראל, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 1993.
* חמאיסי ראסם, פיתוח תשתית התחבורה ביישובים ערביים בישראל, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 1995.
* בר ליאור, מאפיינים פיזיים, אנושיים והתנהגותיים של תופעת הלינה הכפרית ביישובים ערביים ודרוזים בגליל, עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת חיפה, 2000.
* סגל יורם, הבניה הכפרית בגליל והתפתחותה, משרד הפנים המחלקה למעוטים בשיתוף הטכניון, 1967

 

מאמרים בכתבי עת ובספרים

* חליחל אחמד ס', "שינויים דמוגרפיים באוכלוסייה הערבית בישראל מאז שנות החמישים", ספר החברה הערבית בישראל: אוכלוסייה, חברה, כלכלה, עזיז חיידר (עורך), 2005.
* ח'יר סלמאן, "הדרוזים בישראל – ברית חובות בלבד", ספר השנה של העורכים והעיתונאים בכתבי עת ישראליים, תשנ"ד, 379-380.
* וינשל אריה, "מדינה דרוזית – אגדה או מציאות", האומה ל 75-78.
* סופר ארנון, "הדרוזים בישראל – היבטים גאוגרפיים", הדרוזים, נסים דנה (עורך), אוניברסיטת בר-אילן, 1998.
* מוסא אווה, "שוויון בחלוקת הקרקעות במדינה? לא כל כך מהר", דו-עט, אפריל 2005, 12.
* חמאיסי ראסם, "ביצוע תוכניות מיתאר בכפרים הערביים", אופקים בגאוגרפיה 17 – 18, 1986, 161.
* חמאיסי ראסם, "היישובים הערביים הקטנים בישראל: מכפר לפרבר" אופקים בגאוגרפיה 48 – 49, 1998, 111.
* חמאיסי ראסם, "הבעלות על הקרקע כגורם מעצב מרחבים בישובים הערביים", אופקים בגאוגרפיה 40 -41, 1994, 43.
* חמאיסי ראסם, "השונות בעוצמת ההתחדשות בין גלעיני היישובים הערביים בישראל", אופקים בגאוגרפיה 52, 2000, 19.

 

פרסומים מדעיים מקצועיים ודוחו"ת

* הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - סקירה דמוגרפית בישראל לשנת 2005 - הבהרות, 27.11.2006.
* הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות – האוכלוסייה הדרוזית בישראל, 24.4.2006.
* הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות – האוכלוסייה הדרוזית בישראל, 19.4.2007.
* הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - דתיות בישראל - ממצאי סקר חברתי 2002-2004, 9.4.2006.
* הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - לקט נתונים לרגל יום הילד הבין-לאומי החל ב-20 בנובמבר 2006, 15.11.2006.
* הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות – נתונים לרגל יום הקשיש הבין-לאומי, 27.9.2006.
* הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - פרסום השנתון הסטטיסטי לישראל 2007 - מס' 58, 10.9.2007.
* הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - מבחר נתונים דמוגרפיים מתוך השנתון הסטטיסטי לישראל, מס' 57, 17.9.2006.
* הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האוכלוסייה הערבית בישראל, סטטיסטיקל 26, 2002.
* הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נשים וגברים, סטטיסטיקל 40, 2004.
* הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האוכלוסיה הערבית - מימדים והרכב, סטטיסטיקל 48, 2003.
* הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 58, 2007.
* מנהלת פרוייקט תכנית אב מתאר במגזר הערבי בראש משרד הפנים ובשיתוף מינהל מקרקעי ישראל ומשרד ראש הממשלה, לקראת הפעלת דרכים וכלים למימוש הגדלת פוטנציאל המקרקעין לפיתוח היישובים הערביים – דו"ח מסכם, 2000.
* הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסומי מפקד האוכלוסין והדיור 1995, בתוך אתר הלמ"ס.

 

כתבות ומאמרים בעיתונות

* יצחקי ליאת, "דרוזים בישראל: היבט היסטורי ומרחבי", e-mago, 1998 .
* עופר קרונפלד "סדקים בברית הדמים" YNET, 25.07.05

 

מאגרי מידע

* רכס אלי (עורך), הערבים בישראל: קובץ נתונים סטטיסטיים, 2005.
* הכנסת מרכז המחקר והמידע, מענקי איזון לרשויות המקומיות הדרוזיות והצ'רקסיות - מוגש לוועדת הפנים ואיכות הסביבה, 2006.
* הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע בנושא: הבנייה הבלתי-חוקית במגזר הדרוזי, 2006.
* הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע לדיון בהצעה לסדר יום בנושא: "ביטול איחוד הרשויות הדרוזיות בגליל" - איחוד הרשויות הדרוזיות בגליל - היבטים שונים - מוגש לוועדת הפנים ואיכות הסביבה, 2003.
* הכנסת מרכז המחקר והמידע, הרשויות של הדרוזים ושל הצ'רקסים, תמונת מצב - מוגש לוועדת הפנים והגנת הסביבה, 2007.
* הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע בנושא: בנייה בלתי חוקית – מוגש לחה"כ רוחמה אברהם, 2004.
* הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע בנושא: תופעת הבנייה הבלתי חוקית בישראל – מוגש לוועדה לענייני ביקורת המדינה, 2005.
* מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הדרוזים והצ'רקסים בישראל – דף מידע, 13.2.2007.
* הכנסת ועדת המשנה של ועדת הפנים ואיכות הסביבה לנושא תכנון ופיתוח עיר הכרמל, פרוטוקול מס' 2, 21.5.2005.
* הכנסת ועדת הפנים ואיכות הסביבה, פרוטוקול מס' 448, 20.6.2005.

 

ראיונות

* ראיון עם עזאם חלבי, דלית אל כרמל, 2003.
* ראיון עם משפחת חלבי, דלית אל כרמל, 2003.
* ראיון עם משפחת מנסור, עוספיא, 2003.
* ראיון עם משפחת פורו, עוספיא, 2003.
* ראיון עם משפחת סעיד, בית ג'אן, 2003.

 

אתרי אינטרנט

* אתר סנונית

 

שונות

* משרד הפנים, תכנית מתאר ארצית משולבת לבניה לפיתוח ולשימור תמ"א 35 - הוראות התכנית, 2005.
* מותגים, מצגת המגזר הערבי 2007 מגמות וכיוונים, 2007.

 

הכתבה נלקחה מהאתר:

http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7662&nosearch=true&searchMode=1

 

 

param name='scale' value='exactfit' />

התגובות מביעות את דעת כותביהן בלבד ואין מנהלי האתר אחראים לתוכנן, לתקנון האתר.
אין לפרסם באתר מיי-גוליס תגובות המפירות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות גזעניות, תגובות המוציאות לשון הרע, תגובות בעלות אופי מיני, תגובות המעודדות לביצוע הסתה, תגובות הפוגעות בפרטיות, תגובות הפוגעות ברגשות הציבור ותגובות המפירות זכויות קניין רוחני. למען הסר ספק, הנושא באחריות הבלעדית לתוכן התגובה המפורסמת הוא כותב התגובה, ואתר מיי-גוליס שומר לעצמו את הזכות שלא לפרסם את התגובה ו/או חלקה ו/או למחוק תגובות שפורסמו וכן למסור את פרטי כותב התגובה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של האתר ו/או לפי צו ביה"מ.
  • כל משתמש/ת רשום/ה יכול/ה לפרסם תגובות, התגובות יפורסמו ללא בדיקה מוקדמת ע"י צוות האתר, כל תגובה שמתפרסמת הינה באחריותו/ה הבלעדית של המשתמש/ת המפרסם/ת כמוזכר בתקנון לעיל.
  • משתמשים/ות לא רשומים/ות ואורחים/ות: ההחלטה לגבי התגובות שלכם/ן באם לפרסמן כמות שהן, לפרסם חלק מהן ו/או לא לפרסמן בכלל תהיה לאחר בדיקה ע"י צוות האתר כמוזכר בתקנון לעיל.

תגובות

1. מעניין לקרוא :]

הוגש ע"י אורחת! ב־23/02/2009 - 00:07.

תודה שציינת את המקורות בסוף. רק רציתי להעיר שאם כבר כותבים את הביבלוגרפיה בסוף אז עדיף שתהיי מסודרת לפי האל"ף בי"ת :]


ReadySoftware.org -

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
  • כתובות דפי אינטרנט ודואר אלקטרוני הופכות באופן אוטומטי לקישורים.
  • תגיות HTML מותרות לשימוש: <a> <p> <em> <strong> <u> <i> <b> <super> <sup> <cite> <code> <ul> <ol> <li> <dl> <dt> <dd>
  • מעבר שורות ופסקאות מתבצע אוטומטית.

מידע נוסף על אפשרויות מבנה קלט