מעורבות חברתית

לפני המון שנים, כשעוד לא היו טלוויזיות, מחשבים, סלולרים, טלפונים, רכבים ושאר המוצרים והשירותים הטכנולוגיים, חיי החברה היו יותר עשירים בכפר בכלל ובמשפחות בפרט.

אנשים עבדו קשה למחייתם, לרוב בצורה פיזית, ולא היה השפע שיש היום, ומנגד גם פחות דברים מטרידים, החיים היו פשוטים יותר, מאז הכל מסתבך והולך.

אנשים לפעמים אומרים שאין היום هداة بال כמו פעם, אך אני רוצה להתמקד בהוויה החברתית.

היום בתור ילדים אנו הולכים לבית הספר, לאחר בית הספר מכינים שיעורי בית (לא כולם כמובן), ואח"כ ישנם כאלה שיוצאים לבלות עם חברים ואחרים, שהם טיפוסי בית, נשארים בבית ומעסיקים את עצמם.

לאחר בית הספר, או שהולכים לצבא ולא מתראים עם החברים והמשפחה לעיתים קרובות, או ללימודים או לעבודה (לאלה שפטורים מצבא או לבנות), בכל התסריטים הללו אנו מתנתקים מהחברים וקרובי המשפחה שלנו, בין אם פחות ובין אם יותר.

תחילה מנסים לשמור על הקשרים הקיימים, אך העייפות לאחר יום עבודה קשה, או סוף השבוע הקצר שמתקצר לפחות מיום נטו כשחוזרים מהצבא (לקרביים), או לסוף שבוע של הכנת שיעורי בית כאשר חוזרים מהלימודים, כל אלה מגבילים אותנו עד מאוד.

מצד שני, במהלך העבודה/שירות צבאי/לימודים, אנו מפתחים קשרים חדשים, שלפעמים מתווספים לאלה הקיימים ולפעמים מחליפים חלק מהם.

ואז חולפות השנים, ומתראים בעיקר באירועים כמו חתונות ולוויות, וכולם רוטנים איך השתנו הזמנים שרק שאירועים כאלה אנו מתראים!

וכאשר אתה שומע חלק מהאנשים, הם אומרים לך שלפעמים טוב שכך, הרי למי יש כח לשמור על כל כך הרבה קשרים, בזמן שאין לך זמן לגרד בביצ** (בעיקר לבנים...)

צוות מיי-ג'וליס

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

זכויות יוצרים

התמונה נלקחה מאתר: http://www.everystockphoto.com/photo.php?imageId=667642

ונמצאת תחת הרשיון הבא: http://creativecommons.org/licenses/by/2.5/

כל שימוש בתמונה ייעשה בהתאם לרשיון זה