
רב גולשי וגולשות האתר צעירים וצעירות, ועל כן ניתן להניח כי אינם/ן חושבים/ות מה יקרה איתם/ן בבוא העת כשהיו/כשתהיינה קשישים/ות, עשרות שנים מהיום! זה נראה כזה רחוק!
אך מה עם ההורים שלנו? הסבים והסבתות שלנו? גם הם/ן היו פעם צעירים וצעירות, והנה הגיע תורם להפוך לקשישים/ות.
ומה קורה היום עם הקשישים והקשישות?
פעם הבנים, אך בעיקר הבנות, עזרו להורים בפרק האחרון של חייהם, לפעמים מתוך דאגה, ולפעמים מתוך החזרת טובה כנגד הרבה טובות שהורינו נתנו לנו. אך החיים המודרניים היום, כשברב המקרים גם הבנים עובדים וגם הבנות עובדות, לא תמיד יש זמן לטפל בהורים הקשישים, ולא מתוך כוונה רעה, להיפך, מתוך דאגה, שאם נהיה איתם ב 90% מהזמן ולא ב 100%, אולי יקרה להם משהו ב 10% זמן שאנו לא מטפלים בהם. ומי יכול היום להבטיח שהייה תמידית עם ההורים שלו? הרי אנו עובדים, או יותר נכון, החיים בעידן הזה מחייבים אותנו, ואיננו יכולים לבחור לא לעבוד, אפילו והיינו מעוניינים!
ומנגד, אולי לחלק מהאנשים זה סידור נוח, והם שמחים "להיפטר" מהוריהם, במקום לדאוג להם, אותם הורים שדאגו לבניהם ובנותיהם כל חייהם, כל עוד יכלו?
האם אתם מוכנים לשלוח את הוריכם בבוא העת לאחד מבתי לקשישים באיזור?
ואם כן, אולי בתי הקשישים שנמצאים באיזור אינם ברמה גבוהה? האם תעדיפו לשלוח אותם לבתים יותר איכותיים אך מרוחקים? או שאינכם/ן מוכנים/ות לשמוע על האפשרות הזו, ומבחינתכם/ן תעשו/נה הכל כדי לטפל בהוריכם?
הנושא הזה קשור לכולנו, ואל תשכחו שבבוא היום אתם תטפלו בהוריכם, ולאחר מכן יבוא תורכם/ן ואתם/ן תצטרכו/נה שיטפלו בכם/ן.
צוות מיי-ג'וליס
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
זכויות יוצרים
התמונה נלקחה מאתר: http://www.everystockphoto.com/photo.php?imageId=2826020
ונמצאת תחת הרשיון הבא: http://creativecommons.org/licenses/by/2.5/
כל שימוש בתמונה ייעשה בהתאם לרשיון זה
1. ומה עם הדודה האם אי פעם נזכרתם לבקר איתה?.
2. למה שמישהו יבקר את הדודה שלך?
3. אדון - תהיה ענייני ואל תיכנס לפאנים אישיים - אנחנו מבקרים אותה.
ובאופן קבוע
פרסום תגובה חדשה